הוספת הודעההוספת תגובה פורום הגיל הרך – הדרכת הורים - ראש הפורום

אובדת עצות

ליאת קליין -קול להורה(19.5.2016, 18:18)

נעמה יקרה,

אני יכולה מאד להבין לליבכם , זו אכן התמודדות קשה, uבוודאי לא פשוט לראות את ילדתכם הקטנה "דופקת" את הראש בקיר או ברצפה ומכאיבה לעצמה ...

ראשית אני רוצה לחזק אתכם על פנייתכם למכון להתפתחות הילד, ייתכן מאד שקושי בויסות חושי מעצים ומאריך את משך התקפי הזעם ורופא התפתחותי או נוירולוג ילדים יוכלו בהחלט לעזור לכם בעניין זה. וייתכן ומחלתה עוד הוסיפה לכך....

יחד עם זאת , חשוב לדעת שהתקפי זעם נחשבים לחלק מהתפתחותם הנורמאלית של ילדים. בגילאים אלו, קיימת לעיתים קרובות, חוסר התאמה בין היכולות הקוגניטיביות המתפתחות לבין היכולת הרגשית להתמודד איתם. כך בשעה שהיא מוצפת רגשית בתחושות של תסכול , כעס או עייפות, היא אינה מסוגלת להכיל את עוצמת הרגשות שלה וזקוקה , לעת עתה, לכם ההורים שתעזרו לה להכיל אותם .

תוכלו לעשות זאת אם תשתדלו, על אף הקושי, לשדר רוגע וביטחון, על ידי דיבור בטונים רגועים, על ידי אחיזה בטוחה ועל ידי שמירה שלא תפצע את עצמה. בדיוק כפי שעשית היום באמצעות חיבוק דב ( כשגבה מופנה אלייך ואת שומרת על ידיה שלא תפגע או תיפגע)

כשהורים נבהלים או נכנסים ללחץ- משכם ותדירותם של ההתקפים רק עולה, הילדים זוכים לשפע תשומת לב (גם אם שלילית) ומסלימים את ההתקף הבא....

ובאופן פרקטי יותר- כשזה קורה- רדו לגובה העיניים שלה ואמרו לה- "אני רואה שאת מאד כועסת/ עצובה / עייפה " (בהתאם למצב כמובן) "לא מרביצים בבית שלנו- זה כואב ולא נעים" (כמובן גם לעצמה) " אני כאן עד שתירגעי" . חבקו והיו איתה.

התחושות שהיא חשה נחוות אצלה, כמערבולת של רגשות שמציפות ועלולות גם מאד להפחיד- ולכן כשאנו ההורים מתווכים לילדים את מה שהם מרגישים (ולא חשוב אם לא נדייק ב100%) , נותנים לתחושות שם ולא נבהלים מהם- כך אנו עוזרים לילדים להירגע, ולהכיל את עצמם.

לא מומלץ לערוך שיחות ארוכות ומשכנעות, אלא להיות ענייניים ולשדר לה אנחנו איתך, מסוגלים להכיל את מה שעובר עלייך – ממש כמו עוגן.

יש להניח שאם תתמידו יתקצרו ההתקפים , ובסופם תבוא הקלה ...ועם הזמן היא גם תדע לבטא יותר את המצוקה ולהירגע בכוחות עצמה.

חיזקו ואימצו...

בברכה

ליאת קליין
מתנדבת בקו הייעוץ להורים לילדים בגיל הרך – קול להורה 6968*