הוספת הודעההוספת תגובה פורום הגיל הרך – הדרכת הורים - ראש הפורום

אובדת עצות

נעמה(10.8.2016, 22:40)
תודה רבה רבה ליאת, על התשובה המקיפה! אני ממש משתדלת לפעול לפיהן. ההתקפים התקצרו אך עדיין מתרחשים, ביחוד בגן. הצלחתי להיות רגועה ולשקף לה את הרגש, להמתין לצדה עד שתרגע. זה קיצר את משך ההתקף והתדירות שלו. כיום פחות ופחות דופקת את הראש בבית אלא יותר בגן. היינו לפני כחודש אצל רופאת התפתחות והיא יעצה לשבת בסביבתה ולא להסתכל עליה, כלומר לא לתת לה תשומת לב כשהיא דופקת את הראש. היא טענה שאף ילד לא פתח ראש בגלל זה. קצת קשה לי היה להתעלם מבתי בעת ההתקף אבל כן הצלחתי להישאר במקום שלא נותן לה תשומת לב שלילית. כלומר, שתלמד שלא זו הדרך להפעיל אותי. לכן מזעם היא עוברת לבכי וניגשת אליי לקבל חיבוק. לפעמים היא מרביצה לנו וכאן עוצרים אותה ואומרים שאנחנו לא מרביצים ושזה כואב ומשקפים לה את התסכול. כמו כן הרופאה הפנתה אותנו לריפוי בעיסוק אבל התור רחוק. גם נאמר לנו שנקבל הכוונה מהעו"ס של המכון אבל טרם דיברה איתנו. בגן בתנו מרביצה הרבה ולא ישנה צהריים רוב ימות השבוע. הסייעת מנסה להרדימה במשך שעה ואז פשוט מתייאשת וכשהילדה מתחילה לצרוח היא לוקחת אותה לחדר אחר שלא תעיר את שאר הילדים. למזלנו הצוות בגן אוהב את בתנו ורגיש כלפיה. אני אשמח לדעת אם יש לך טיפים לגבי האגרסיביות שלה. היא תוקפת ילדים ככה פתאום. אני לא מזהה סיבה. גם אותנו מכה. גם משליכה אוכל לרצפה כשהיא כועסת והופכת את כל הצלחת על הרצפה בצרחות. גם כאן אנחנו משתדלים לשמור על איפוק, לאסוף את האוכל או לקחת לה את הצלחת מבעוד מאוד. בעלי צועק עליה. אני משתדלת להתאפק ולקחת את הצלחת. לומר לה שלא זורקים על הרצפה אוכל וללמד אותה לשים אותו על השולחן אם לא טעים לה, לא להשליך. אני חוששת שבשל התנהגותה היא תמודר מחברת הילדים. עכשיו בחופש לא מזמינים אותנו להצטרף לפעילויות ואני חוששת שזה בגלל זה. מה עושים? אגב, היא ילדה מקסימה, נבונה מאוד, בעלת כריזמה ופופולרית בחברה, כולל בגן.