פורום ייעוץ להורים לילדים בגיל הרך

תודה על הפרגון. משמח אותי שתשובתי הייתה לעזר.

זה טבעי שלבך נחמץ ושאת מזדהה עם העלבון של בנך כאשר הוא חווה דחיה, אם זה כאשר החבר מעדיף לשחק עם ילדים אחרים בקבוצה או כאשר החבר אינו רוצה לשחק איתו.

מצבים כאלה הינם חלק מהחיים ולמרות שזה כואב ועצוב לא נוכל למנוע אותם ולדאוג שהילדים שלנו לא יחוו אותם.

כיצד את מגיבה כאשר בנך חנוק מבכי ומספר לך שהחבר לא רוצה לשחק איתו?
אני ממליצה לך לתת לגיטימציה לרגשות שלו ולהחזיר לו את השליטה על ידי כך שתשאלי אותו מה הוא יכול ורוצה לעשות. למשל: אני רואה שאתה עצוב כי דני לא רוצה לשחק איתך עכשיו. אתה רוצה חיבוק? ולאחר שיקבל חיבוק וירגע, תוכלי לשאול אותו - מה אתה בוחר לעשות כשדני רוצה לשחק עם ילדים אחרים?

באופן זה את לא מבטלת את הרגשות הלגיטימיים שלו, מאפשרת לו להרגע, ומעבירה לו את המסר שהוא אחראי על האושר של עצמו ולמרות תחושת הדחייה והעלבון יש לו אפשרויות בחירה רבות שטומנות בחובן הנאה ושמחה.

בזמן שמנותק מהאירוע, כשהוא רגוע ופנוי, תוכלי לשוחח איתו על חברות, על העדפות אישיות (יש אנשים שנהנים עם הרבה חברים ויש כאלה שמעדיפים מעט חברים טובים), על כך שהחבר אוהב אותו אבל נהנה גם מחברת ילדים אחרים. שתפי אותו בדוגמאות מחייך בהן הרגשת דחויה ומה עשית כדי להתגבר ובדוגמאות בהן את דחית חברה, כיצד עשית זאת ומה הייתה התוצאה.

מכיוון שאת מעוניינת שלבנך יהיו חברים נוספים, אני מזמינה אותך להתבונן על הסיטואציה של הדחייה כעל הזדמנות לצמיחה ולהתפתחות חברתית.
זה עשוי לגרום לו למצוא חברים נוספים, מה שאולי לא היה קורה אילו החבר הטוב שלו היה משחק רק איתו.

אמא יקרה, יש לך שאלות רבות וחשובות והיריעה קצרה מלפרט כל כך הרבה בכתב כפי שאת מבקשת. אני מזמינה אותך לפנות לקו הייעוץ ולקבל מענה.
מעבר לכך, מציעה לך בחום להצטרף לקבוצת הורים או לקבל הדרכה פרטנית במקום מגורייך ולקבל כלים שיגרמו לך לסמוך על הילד שלך, להאמין בו ולהיות בטוחה בעצמך ובאינטואיציות האימהות שלך.

בברכה,