הוספת הודעההוספת תגובה פורום הגיל הרך – הדרכת הורים - ראש הפורום

תינוקת בת 1.7

ליאת קליין - קול להורה(2.4.2017, 2:27)

רעות יקרה,

את מספרת על מצוקתה של בתך בת השנה ו7 חודשים, כנראה כתוצאה מהצקות של חברתה לגן, על סירובה ללכת לגן בשל כך, ובכי קורע לב, בימים האחרונים.

מצד שני, את גם מספרת שעל אף קשיי הפרידה, נראה כי בתך נהנית בגן- " נרגעת די מהר ברגע שאתם יוצאים מהכיתה שלה" ו-" נראה שהיא לא ממהרת "לברוח" הביתה בסוף היום ושכן היה לה כיף בגן".

חשוב שאת רואה צד זה – שכן , בתך כנראה מרגישה סה"כ בטוחה ושמחה בגן. ויתירה מכך- כשהיא מרגישה מאוימת היא יודעת לפנות לאחת המטפלות ורואה בהן מקור לביטחון. זה כשלעצמו נפלא ובעיקר מרגיע מאד.

טוב גם לשמוע שאת מאמינה וסומכת על בתך ועל כוחותיה, אשר "מלאה בביטחון עצמי, תקשורתית ונבונה" ורוצה לעזור לה להתמודד בסיטואציות מעין אלה.

גילויי תוקפנות של פעוטות הם תופעה שכיחה ונורמאלית מבחינה התפתחותיתומתרחשת בכל גן. הסיבות לכך רבות- לעיתים קרובות תוקפנות זו נובעת מפער בין יכולת ההבנה והתפיסה של הקטנטנים לבין היכולת המילולית שלהם, דבר שיוצר אצלם תסכול רב מכך שאינם מצליחים להביע את רצונותיהם בדרך אחרת, אצל חלקם גילויי התוקפנות נובעים מהתרגשות רבה ואפילו חיבה כשהם אינם מסוגלים עדיין להביע זאת אחרת, ולעיתים כדרך להשגת תשומת לב- כשהסביבה מגיבה לכך במתן שפע של תשומת לב.

בדרך כלל הצוות החינוכי בגנים, עושה את מירב המאמצים על מנת למנוע תוקפנות בין הילדים, אך משימה זו קשה ביותר, שכן, בגילאי שנה- שנתיים, הפעוטות נמצאים רק בתחילת הפנמת מושג האיסור ולכן לפעמים יש להתמיד בהצבת גבולות ברורים לאורך זמן רב, עד שיופנמו.

תפקידנו כהורים לדאוג לביטחון ולמוגנות של ילדינו וטוב עשית שפנית לבדוק עם המטפלת- מה קורה בגן.

למעשה, מעבר לשיחה זו ושמירה של יד על הדופק- אין לך יכולת רבה להשפיע על מה שקורה בשעות הגן- אולם כן, יש השפעה רבה על תגובותייך כלפי האמירות של בתך אחה"צ ויכולת לזמן לה הזדמנויות ללמוד ולתרגל מיומנויות חברתיות – כמו אסרטיביות ודרכים אחרות להתמודדות עם תוקפנות שמופנית כלפיה.

מכיוון שאינני יודעת כיצד את מגיבה כלפי בתך בנושא זה- אוכל להאיר מספר נקודות כלליות-

ראשית, חשוב שההורה ישמור על תגובה רגועה מול הילד,

בתך זקוקה לראות בך עוגן ולשאוב ממך ביטחון אל מול הפחד שלה . לכן- כשהיא אומרת שוב את שמה של הילדה ומצביעה על הנעליים..., תני מקום ולגיטימציה לחוויה הרגשית שלה והציעי לה פתרונות להתמודדות. תוכלי לומר לה- " אני מבינה שמאד נבהלת, זה באמת לא נעים כשילד אחר רוצה לחטוף לך צעצוע... בואי נראה מה תוכלי לעשות מחר כשזה יקרה שוב...תוכלי ללכת למטפלת לבקש עזרה...תוכלי להגיד לילדה- לא! זה שלי!," ועוד.

זמני עבור בתך הזדמנויות של אינטראקציה עם ילדים אחרים- בגינת המשחקים, עם משפחה וחברים- תוכלי להנחות אותה בזמן אמת ולצייד אותה בכלים להתמודדות עם המצב.

השתדלי לאפשר לה להתמודד, כשאת רואה שהיא מסוגלת ולא לעשות זאת במקומה וחזקי אותה על כל התמודדות כזו .

ולסיכום- התמודדויות כאלו מול ילדים, מריבות וקונפליקטים מהוות- בית ספר לחיים, באמצעותם תלמד בתך להכיר ולפתח את כוחה ואת מיומנויותיה החברתיות, את יכולתה להציב גבולות לחבר, לעמוד מולו, לעמוד על שלה וגם לוותר, להיכנע וגם להיכשל. זהו תהליך שייתכן וייקח זמן . בתך עדיין צעירה מאד. באמצעות הניסיון שתצבור והאמונה שלכם בה- עם הזמן, תקבל ביטחון מול סיטואציות כאלו.

אני מקווה שמשהו מתוך כל זה יוכל להיות לך לעזר.את כמובן גם תמיד מוזמנת להתקשר אלינו לקול להורה ולהעמיק בנושא.

בהצלחה וחג שמח, ,

ליאת קליין –
מתנדבת בקו הייעוץ להורים לילדים בגיל הרך – קול להורה 6968*