פורום ייעוץ להורים לילדים בגיל הרך

שלום,

יש לי ילדה נהדרת בת שנה ו 7 חודשים.

מאז שנולדה הייתה תינוקת שיודעת מה רוצה ודורשת.

אבל בשבוע האחרון הדבר נעשה קיצוני יותר ויותר.

אתחיל מהשבועיים האחרונים כדי לתת קצת יותר רקע.

לפני שבועיים היה לי שבוע מאוד עמוס שיצא כך שאבי כמעט כל ערב שמר עליה.

לפעמים רק עליה ולפעמים גם על אחיה הגדול בן ה3 וחצי.

הילדה מאוד אוהבת את סבה ואין לה בעיה להאשר איתו.

זה הגיע למצב שמתי שהוא היה בא אלינו סתם לביקור אז ברגע שהוא היה פותח את הדלת היא הייתה בוכה ותופסת אותי ( אולי פחדה שאלך) ואחרי כמה רגעים הייתה נרגעת ומשחקת איתו.

שבוע לאחר מכן יצאנו לסופש בחמישי לקחנו את הילדים לגן וסבא וסבתא הוציאו אותם. ( מהצד השני ).

בשיחה שלי עם הגננת לא ראתה שינוי בילדה בזמן שאנחנו לא היינו.

מיום א' שחזרנו המצב נהיה מאוד קשה איתה ואני אובדת עצות על סך קריסה.

הילדה עצבנית, כועסת ברמות שלא ניתן להסביר. היא יכולה פתאום בלי שום דבר שקורה ל"חטוף" עצבים לצעוק להרביץ לבעוט לזרוק מה שיש לידה.

לא לרצות כלום גם חיבוק לא מוכנה.

בסופש עשינו סופש בית. שישי אחרי הגן היה מאוד קשה אפילו זרקה את הצלחת אוכל על הרצפה עד שנרגעה ואז אכלה. השבת הייתה שבעת נפלאה ורגועה עד שאחר הצהריים יצאנו לאכול גלידה עם הילדים וזה היה פשוט שעתיים של בכי ידיים וכעס.

חזרנו הביתה ואחרי 5 דק' נרגעה.

אני באמת לא יועדת מה לעשות, איך אני אמורה להגיב, להתמודד.

מה עובר על הילדה?

האם יכול להיות שזה סימפטום לחרדת נטישה?

תודה מראש