הוספת הודעההוספת תגובה פורום הגיל הרך – הדרכת הורים - ראש הפורום

התמודדות עם תסכול

איילת אפשטיין(1.3.2020, 17:16)

הורה מודאג שלום רב,

דאגתכם הרבה לבתכם ניכרת מהכתיבה המפורטת שלך. החוויה של בכי ממושך בבית, עם כאבי בטן ורעד היא קשה ולא נעימה בבית, ובטח אם היא מתרחשת פעמיים ביום.

התקפי זעם הם תופעה רווחת בגיל הרך ופעמים רבות אף בגילאים בוגרים יותר והורים רבים שותפים לתחושות שלך - תחושת הלחץ, התסכול וחוסר האונים לנוכח ההתפרצויות העוצמתיות של הילד.

התקפי הזעם (טנטרומים) של הילדים נובעים מתסכול – כשהם מאוד רוצים, מאוד מאוכזבים, מאוד מקנאים, אם לא הצליח להם, אם לא מרשים להם וכדומה.

התקפי הזעם מושפעים בין היתר:

  1. מהטמפרמנט של הילד והיכולת שלו לווסת את רגשותיו - יש ילדים סוערים יותר וילדים רגועים יותר.
  2. מהמודל ההורי - האם האווירה בבית מאופיינת בצעקות, וויכוחים קולניים והתפרצויות? האם יש הקבלה/למידה וחיקוי של התנהגות ההורים?
  3. מדרכי החינוך והתגובה של ההורים – האם יש בבית גבולות מיטיבים שמלמדים התמודדות עם תסכול ודחיית סיפוקים, או שהילדים לומדים שהתקפי הזעם הם דרך יעילה להשגת מבוקשם ולכן יש סיכוי שיתמידו בהם?

בהתייחס לשלושת הנקודות הללו, לנו ההורים, יש הרבה מה לעשות על מנת לתת מענה טוב ומקדם לטנטרומים, וללמד את הילדים שלנו להכיל ולנהל את הרגשות שלהם.

יש הורים שיתעלמו ויתנו לילד לבכות עד שירגע, הורים רבים אחרים מוצאים את עצמם מגיבים להתקפי זעם במעגל אינסופי של ניסיונות הרגעה, שכנוע, הצעות כאלה ואחרות, הסחות דעת, הבטחות וניסיונות לשוחד (ממתק, טלפון או כל דבר אחר שהם יודעים שעשוי להרגיע אותו) על מנת לעצור את התקף הזעם. פעמים רבות הם נכנעים לבקשותיו של הילד וכך הוא לומד שזו דרך טובה להשיג את רצונו.

אך בעת התקף זעם הילדים זקוקים להורה (או גננת) רגוע, נחוש והחלטי, שמבין מה מסעיר את הילד, ומגיב באמפטיה ותוך הצבת גבולות באופן עקבי.

באופן זה ההורים עוזרים לילדים ללמוד לווסת את עצמם, להירגע מהר יותר ובהמשך לשלוט בתחושת הכעס המאיים להתפרץ מתוכם.

אמחיש את דברי בעזרת הדוגמה שלך עם הבובה: הקטנה רוצה את הבובה של הגדולה והגדולה לא רוצה לוותר. אתם מסכימים שזו זכותה. אבל הקטנה כועסת ומשתוללת כי קשה לה למתן את רגשות התסכול שמציפים אותה באותו רגע. היא מתמודדת עם מציאות בלתי רצויה, עם העובדה שלא כל מה שאנחנו רוצים קורה.

כאשר היא בעיצומו של התקף הזעם היא זקוקה למבוגר רגוע ואמפטי שישקף לה את רגשותיה, ישמור על הגבולות, ויסמוך עליה שתתמודד עם התסכול – "את כועסת מאוד כי אחותך לא רוצה לתת לך את הבובה. זו הבובה שלה, ואנחנו סומכים עלייך שתרגעי".

באופן זה אנחנו אמפטיים ומכבדים את הרגשות של הילדה ואף משקפים לה אותם, אנחנו מציבים גבולות בעקביות (הבובה שלה וזו זכותה לא לתת אותה), אנחנו סומכים עליה שתתמודד עם התסכול ותרגע.

בהמשך, לאחר שנרגעה, נוכל לשוחח איתה וללוות אותה למציאת פתרון שיהווה עבורה למידה למקרים דומים בהמשך הדרך (מה עושים עם מציאות בלתי רצויה – מוותרים בהבנה, מוצאים משחק אחר, עושים תורות, משחקים ביחד - בהתאם לסיטואציה).

באופן זה אנחנו גם מנהלים את הרגשות שלנו ובכך מהווים עבורה דוגמה לחיקוי וללמידה.

לגבי התארגנות הבוקר והאמבטיה אני מזמינה אותך להתקשר לקו הייעוץ ולקבל הדרכה שממשיכה את הקו שתארתי לעיל.

פורים שמח והרבה נחת מהילדים.


בברכה,

איילת אפשטיין - יעוץ משפחתי והדרכת הורים
צוות קו הייעוץ להורים לילדים בגיל הרך – קול להורה 6968*