קהילת הנקה

לא חושבת שהמילה להקריב מתאימה כאן בכלל. הכל זה עניין של איזונים ובחירה. אין נכון או לא נכון. ובתחומים מסויימים זה נראה אולי שאני נותנת לבנותיי על חשבון עצמי כביכול, למשל לא עבדתי מעולם במשרה מלאה, לא טיפסתי בסולם המשרות לתחומי ניהול ומשרות בכירות בתחום העבודה שלי, אבל זו בחירה מודעת עושה לי טוב ולא רק בגלל שאני אמא כנראה. ובמובנים אחרים אני פחות מתחשבת כמו הבחירה להפסיק להניק את הבכורה שלי כשהייתה בת 7 חודשים (לעומת הקטנה שינקה שנתיים וחצי). ובנוסף זה כל כך משתנה עם השנים אנחנו לוקחות החלטות אחרות בהתאם לתקופה, למצב הרגשי נפשי, הכוחות של הילדים שלנו גם הם פרמטר שמשפיע, למשל את הבת האמצעית שלי שמתי אצל מטפלת בגיל 3.5 חודשים והלכתי לעבוד. למה? כי התנאים היו מתאימים, היא היתה תינוקת סתגלנית ולי היתה הזדמנות שלא רציתי לפספס והיתה לי מטפלת נהדרת. ובכל זאת הילדה יצאה בסדר. ולא הרגשתי שאני עושה לה עוול. ומעולם לא הרגשתי שאני מקריבה משהו למישהו. הכל עניין של בחירות בחיים.