קהילת הריון ולידה

היי בנות יקרות...

אחריי שכבר רשמתי את החוויה שלי והכל נמחק אני מנסה את מזלי פעם נוספת,

מקווה שתהנו מהקריאה....

אז הכל התחיל בלילה בין שבת לראשון, הלכתי לישון מאוחר
(2 בלילה) אחריי שהיינו ביומולדת הפתעה לאחיינית שלי, הייתי מתההה מעייפות עד שפתאום בשעה 4 לפנות בוקר אני מרגישה משהו יורד ממני לא התייחסתי הייתי ממש עיפה ושוב הרגשתי הזזתי את הרגל לנסות לקום חשבתי לעצמי "מה ישנתי כ"כ חזק שלא הרגשתי וברח לי פיפי"?? אבל זו היתה מחשבה של שניה עד שהתעשטתי על עצמי והבנתי שיש לי ירידת מים. הערתי את בעלי התגובה הראשונה שלו הייתה "אני מזיע בא לי להקיא" אני בינתיים גררתי את עצמי לישיבה בקצה המיטה דיי חוששת אבל לא נותנת לעצמי לאבד ת'ראש מפחדדד.לקחתי את הפלא והתקשרתי לאחותי , זה היה בהסכם איתה שאם יש משהו לא משנה מתי גם באמצע הלילה אני מעירה אותה...אז הערתי (אגב -היא גרה דלת מולי באותה קומה...) בעלי פתח לה את הדלת ישר היא קלטה כמה הוא לחוץ הרגיע אותו בכוס מים ולי הביאה בגדים להחליף ו...יאללה בית חולים (בלינסון) עברנו מהר את הקבלה במיון ונכנסתי לבדיקות קיבלה אותי אחות בשם זהבה פשוט מקסימה, היא זירזה לי את הכל שם דאגה ישר להכניס אותי לרופאה שבדקה פתיחה 2 וחצי אחר"כ סידרה לי חדר לבד עם שרותים ומקלחת שיהיה לי יותר נעים, חיברה אותי למוניטור צירים גבוהים ואני לא מרגישה כלום... נירדמתי... זהבה חזרה ואמרה שיש חדר לידה מס' 4 ושאני אכנס לשם, לא כ"כ רציתי, פחדתי. היא אמרה שעדיף כי המיון מתחיל להתמלא חבל שאני אצטרך אחרכ לחכות. פחדתי יותר מהאפידורל, אמרתי לה שאני לא רוצה אפידורל אני גם ככה לא מרגישה צירים אז היא אמרה שזה לא מחייב ישר לקבל. ישבתי קצת בחוץ קצת להעביר זמן אבל זה לא היה ממש נעים כי ה"נזילה" שם לא הפסיקה...התחלתי להרגיש קצת צירים נשמתי עמוק זה קצת עזר שוב מוניטור צירים חזקים זה מראה ואני לא ממש מרגישה ....הוחלט סופית שאני אכנס לחדר לידה כי חבל לפספס את החדר המיילדת בודקת פתיחה 4 והצירים כבר יותר כואבים עדיין לא רוצה אפידורל....ועכשיו זה כבר כואבבב המיילדת מסבירה לי שכדאי אפידורל ואני משתכנעת למרות שמתתי מפחד, השעה 17:00 בערך המרדים נכנס החתים אותי התיישבתי וקיבלתי אפידורל כמו ילדה טובה וכמו קסם אחריי עשר דקות בערך לא הרגשתי כלוםםם, נירדמתי חחחח הזמן טס לי בפנים לא הציקו לי שם בגלל הירידת מים לא בודקים יותר מידי כי מפחדים מזיהום.בינתיים אחותי, בעלי, אמא שלי, גיסתי, בת דודה שלי, אחיינית שלי (בת 18) כל פעם התחלפו ונכנסו להיות איתי...

והזמן עובר והצירים במוניטור חזקיםםם ובהפרשים קטנים, היו מידי פעם האטות בדופק העובר אז נתנו לי חמצן. השעה כבר בערך 22:00 בלילה המיילדת שוב בודקת פתיחה ו...9 אצבעות, בעלי ברחחח החוצה אחותי באה במקומו, חצי גוף שלי רדום אני כמעט ולא מרגישה אותו...שוב האטות בדופק זה כבר מתחיל להלחיץ אותי מיילדת נכנסת מהר קוראת לרופא הוא מסתכל במוניטור וחותם....עוברת שעה בודקים פתיחה ויאללה עשרררר אני שומעת שאומרים שכנראה חבל הטבור קצר וזה מה שגורם להאטות בדופק, ככל שהעובר מתקדם למטה חבל הטבור מתקצר אז כדאי להתחיל לידה, המיילדת החדשה (כי התחלפה משמרת בינתיים) מסבירה לי שבכל ציר צריך ללחוץ, היא תגיד לי מתי ופשוט לקחת נשימה עמוקה להחזיק וללחוץץץ.

ומתחיליםםםם, "ללחוץץץץ" אני לא מרגישה שאני לוחצת, היא אמרה לדמיין לחיצות... דימיינתי וזה אכן אבד...."ללחוץץץץ, יופי...אני רואה את הראש...תלחצי חזק....כל הכבוד, את מצויינת....עוד, עוד, כל הכבוד" אני נחה לדקה ושוב "ללחוץץץץ" פתאום תפסתי צחוקקק באמצע ציר המיילדת צחקה מופתעת "זה עוד לא קרה לי..."

בקיצור לחצתי ולחצתי אחותי עזרה לי מאוד היא קיפלה לי את רגל שמאל שאיבדתי בה כל תחושה ועודדה אותי להמשיך, "אל תתני להם לערב מכשירים בלידה הזאת". לחצתי כל מתי שהיא אמרה לחצתיייי חזקקק.....מזל טובבבבב

בפחות משעה של לחיצות היא נולדההה....

הבכי שלה גרם לבכי שליייי זה היה כ"כ מרגש, רעדתי עד כדי כך שלא יכולתי להחזיק אותה....היא נולדה בשעה 00:36 התאריך 5.10 יום שני בדיוק היום המושער שלי היא שקלה 2936 כ"כ יפההה דומה לבעלי...יצאנו מבית חולים כשהיא שוקלת 2660 הקטנטונת שלייי

שכחתי כבר לספר שעשו לי קצת תפרים.

לא הרגשתי בכלוםםם אני יכולה לאחל לעצמי עוד לידה כזאת כי באמת עבר לי בקלות. חבל הטבור באמת היה קצר וזה היה החלק הכי מלחיץ ומפחיד וברוך השם....

אני שבועיים אחריי, מחמיאים לי שירדתי יפה...אני באמת משתדלת.

יש לי בת מדהימה באמתתת ואחריי התלבטות ארוכה באיזה שם לקרוא בחרנו ב- רומי

תודה על כל הברכות והאיחולים אני מאחלת לכל ההריוניות לידה קלה וחזרה הביתה בידיים מלאות ורק בריאות אמן!!!

תודה למי שקראה ונהנתה כמוני.....