קהילת הריון ולידה

תראי, אין מחקר מבוסס על אם התמיכה גורמת נזק או לא. אצלי ההחלטה הייתה מאוד פשוטה: שאלתי את הרופא שלי, שאני מאוד סומכת עליו, על הנזק האפשרי, והוא אמר לי שזה שטויות, ובחרתי להאמין לו ולהיות רגועה, כי אם לא הייתי לוקחת את התמיכה, וחו"ח מפילה, לא הייתי סולחת לעצמי... אצלי הפחד מהפלה חו"ח היה גדול יותר... נשמע אגואיסטי, מגעיל, אנוכי- אבל נכון. לדעתי הכוונה לשב' 10+1 (שבוע מעכשיו) כי זה גם מה שהרופא שלי אמר לי. אני מבינה את דאגתך, זה טבעי, במיוחד אחרי שעברת הפלה, וגם אני הייתי מאוד לחוצה בהתחלת ההריון, עד שהגעתי כמעט להתמוטטות נפשית (לא הייתי עושה כלום בבית, לא יצאתי מהבית, לא ביליתי עם חברים) היו לי סיוטים כל לילה... זה נמשך עד לשב' 8. אז החלטתי "מה שיהיה- יהיה". אי אפשר לחיות בפחד. מה שצריך לקרות קורה. את צריכה להגיע למסקנה שאם חו"ח משהו צריך לקרות הוא יקרה והדאגות שלך לא ימנעו שום דבר רע, אלא להיפך- הן יוצרות דברים רעים (מתח, חרדות...)- לכן הן מיותרות.. כל פעם שעוברת לך מחשבה רעה, פשוט תעשי משהו שיסיח את דעתך: שיחת טלפון, אפילו לצאת מהבית ולבקר חברים... באמת שאי אפשר לחיות ככה. מקווה שעזרתי, ובאמת תפנימי- דאגות בחיים לא חסר- לא צריך לחפש אותן בכח...