קהילת הורות

שלום רב. לאחר שנתיים וחצי בבית עם אבא-אמא, ביתי החלה סופסוף ללכת לגן. בגן שתי קבוצות: שנתיים-שלוש (16 ילדים), ושלוש-ארבע (25 ילדים). המפגש של כולם ביחד הוא רק בשעת הבוקר מההגעה לגן עד 8:30-9:00, ואח"כ מתחלים לקבוצות עד לסוף היום. יש 8 גננות, שמתחלפות בין הקבוצות. הגננת (בעלת הגן-פרטי) נוקטת בשיטה המבוססת על הסתגלות סופר הדרגתית: ביום הראשון היו הילדים שעה-עם ההורים, ביום ב-שעה וחצי עם ההורים, ביום ג-שעתיים וחצי-הורי חלק מהילדים הלכו וה"בעייתיים"-ההורים נשארו, יום ד-שלוש שעות-מעט הורים נשארו, יום ה-4 שעות... ורק אני נשארתי עם הילדה (נפרדנו לשעה ואז החזירו אותי לקחת אותה הביתה (אפילו שהיום לא הסתיים, בטענה שעל הילד להתרגל שאם הוא נפרד מההורה, בפעם הבאה שיפגוש את ההורה זה כשההורה יבוא לקחתו הביתה), יום ו-שלוש שעות, בהן נפרדתי מביתי לעשר דקות, היא בכתה ושוב קראו לי לקחתה הביתה (ב11 בבוקר במקום באחת). והיום-שוב, נפרדתי מביתי בעשר וחצי בבוקר וב11:15 באתי לקחת אותה הביתה. אני ממש מיואשת!!! קודם כל אני כבר שבוע שני בחופש מהעבודה- וכל הבוסים כבר מעקמים פרצוף בריש גלי, אין מי שיכול להחליף אותי בגן. (בעלי במילואים כל החודש). ומעבר לכך אני מפקפקת בשיטה הזו. אמנם אני מרגישה שהיא מתרגלת לרעיון של ללכת בבוקר לגן, והיום אף אכלה שם ארוחת בוקר, והסתובבה בחצר בחופשיות (עד כה לא עשתה זאת), אך היא לא מתמודדת עם הפחד הגדול שלה-הגננות הזרות עצמן. והן לא מתמודדות איתה-כי אני שם לדאוג לה.. . אני קרובה לפיצוץ!! אני מרגישה שמצידן אני יכולה לבוא איתה על בסיס יומיומי עד סוף השנה, ולהיות הגננת הפרטית של ביתי. התסכול כבד מנשוא... אודה לעצתכן כיצד לנהוג. תודה ושנה טובה