הוספת הודעההוספת תגובה פורום פסיכולוגיה-מבוגרים - ראש הפורום

בעיות התמודדות

לובה(13.6.2005, 20:55)

שלום רב,

אני בת 17.5 ויש לי כמה בעיות שקשה לי להתמודד עימן. {אני מצטערת מראש על אורך ההודעה, זה מאוד חשוב לי!!!}

קודם כל, אני מתנדבת במד"א, כבר שנתיים וחצי, אני מאוד אוהבת את התחום הזה, ומאוד מקווה להמשיך לרפואה. אך כאן נוצרות לי בעיות. יש לי שני פחדים עיקריים שמשפיעים לי אפילו על חיי היום יום. אני מאוד מפחדת מקיא. אני יודעת שזהו דבר טבעי, למרות שזה באמת לא כל כך נעים המראה והריח, אבל אצלי זה מוגזם. אני תמיד מתפללת שלא להקיא, אני מפחדת מהפעולה הזאת ואם חס וחלילה אני אוכל משהו לא טוב ואני אקיא, אני לא רוצה לחשוב מה יקרה לי. אם בן אדם אחר יקיא זה ישר גורם לי לבחילה ולמחשבה שגם אני אתחיל להקיא אחריו. כמובן במד"א יוצא לצאת למקרים שבהם החולה מקיא. לפני כל מיקרה (הכוונה לנסיעה באמבולנס) אני תמיד מקווה שזה לא יהייה מיקרה עם הקאה. יצא לי פעמיים להיות נוכחת באירוע שהחולה הקיא ואני נכנסתי לחרדה וחטפתי בחילה. אך כדי להימנע מזה התרחקתי כמה שיותר כדי שאני לא אקיא. בקיצור אני מאוד מאוד מפחדת מזה, ובעיקר שזה יקרה לי. איך אפשר להתמודד עם זה? האם אפשר להתרגל לזה? אני מאוד רוצה להתרגל לעניין, כלומר שאם מישהו יקיא לידי שאני לא אגעל כל כך, ולהיפך, אוכל לעזור לו. יש לי עוד פחד, והוא ממתים. אולי זה נשמע מוזר שאני מתנדבת במד"א עם כאלו פחדים, אבל אני אוהבת לעזור לאנשים, אך זהו המצב. באופן כללי אובחן אצלי HV (היפר ונטילציה) אך אני לא כל כך מאמינה לזה, כי אולי זה הורמונלי. אך אני בהחלט סובלת מחרדות ולעיתים גם מחשבות רעות שיש לי הרגשה שאני הולכת להשתגע או למות מלחשוב על כאלו דברים, כמו מוות...

הבעייה השנייה שלי היא עצלנות!!! אני לא מצליחה להכריח את עצמי לשבת וללמוד, בעיקר עכשיו בתקופת הבגרויות, אני מבינה שזה נורא חשוב, ואני רוצה להצליח, ובעיקר בשביל תחום הרפואה צריך לשבת ולחרוש. ואני פשוט לא מסוגלת החוסר ריכוז גובר עלי, ואני תמיד חושבת:"עוד כמה דקות אני אלך ללמוד" ואז פתאום אני מוצאת את עצמי שקועה במשהו אחר... וכך אני דוחה את כל הלימודים את לרגע האחרון לפני המבחן. אני מאוד רוצה להצליח, ואני יודעת שככה זה לא עובד, ועם מי שלא דיברתי כולם אומרים לי "פשוט תשבי ותתחילי ללמוד!!" אבל היצר הרע פשוט מתגבר עלי!! וכשאני מתחילה לחשוב מה אני אעשה בחיים אם לא תחום הרפואה(שהכי מעניין אותי) אין מה לעשות יותר, ובקצב כזה אני לא אגיע לתחום הרפואה, גם בגלל חוסר הרגלי הלמידה וגם בגלל הפחדים שציינתי לעיל. ואז אני נכנסת לדיכאון.........

אני שוב מצטערת על אורך ההודעה.... ומאוד מקווה לקבל עזרה...

תודה מראש.