פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

קודם כל תודה שקראת והתעניינת ובאמת ניסית לעזור..

אבל רק שתדעי שזה ממש ממש ממש לא קל להגיד אני שונא את עצמי, החיים רעים אליי, אני מכוער וכדומה..ואני לא אומרת את זה לעצמי!! אני בכלל לא מסוגלת לבטא את המילים האלה בקול..פשוט כל מי שסביבי נותן לי להרגיש ככה והחיים נותנים לי להרגיש ככה ואני לא מזוכיסטית או משהו! הדבר האחרון שאני רוצה זה להרגיש ככה! אבל אני לא יודעת איך להשטלת על זה! אני מנסהה באמת שכן אבל ככל שאני מנסה יותר אני מרגישה שזה סתם משהו שאני משאירה בצד..מתעלמת מימנו וממשיכה הלאה רגיל, אבל בכל מילה שיזרקו לי ברחוב ההתפרצות תבואא כי ההתעלמות מזה לא גורמת לזה להעלם זה סתם נשאר במקום אחר במוח וכל מילה קטנה יכולה לחדור לבפנים כמו פצצה ולגרום לדכאונות לבואא שובב!

אני בוכה רק כדי לשחרר את עצמי כי אני פשוט כל כך רוצה לצרוחח ואני לא יכולההה..בקשר לדכאונות אני לא שולטת בזה זה לא שאני כמה בבוקר ואומרת "היום באלי להיות בדכאון ולבכות לכרית" זה פשוט בא...זה לא רצוני..זה אוף לא יודעת..וההתאבדות? זה בגלל שלא יכלתי להתמודד עם זה יותר..מה שתיארתי היה ממש בקצרהה כי אין לי כוח לכתוב הכללל וכשאני חושבת על זה אני נכנסת עוד יותר לדכאון.

ולא קפצתי לכביש..פשוט באותו בוקר הרגשתי כל כך ררעעע ועמדתי ברמזור..ללכת לבצפר..וראיתי את המכוניות שנוסעות כמו מטורפותת ופתאום דמיינתי אותי נמצאת מתחתיהם..ו'אז לא יודעת מה קרה לי אבל הדמעות שוב התחילו לצאת ופשוט התחלתי ללכת...קיוויתי למותת כל כך רציתי למות!! באותו רגע זה לא נראה לי כמו בריחה מפגרת מהחיים שלי וחוסר התמודדות זה היה יותר כמו פתרוןןןן ענקק לבעיות שלי..לא יודעת למה

בכל אופן אני נורא מודה לך שניסית לעזור ולייעץ לי.