קהילת הורות

שלום אתי

היות ואת לא מוצאת סיבה נראית לעין להתנהגותו של בנך, חשוב לדעת כי ילדים נוטים לעתים לבטא את תחושותיהם בדרך זו של נשיכה או מכה, על פני דיבורים, על מנת לבטא את תחושותיהם, וחשוב מאוד לתת על כך את הדעת. הדבר יכול לנבוע הן מתחושות שליליות והן מתחושות חיוביות של התלהבות ושמחה. בכל מקרה ברגע שמפריע לך ולסביבה ואין הדבר נתפס בהתנהגות נורמטיבית חייבים למתוח את הגבול ולהבהיר כי הדבר אינו מקובל. האחריות כאן מוטלת עלייך כמי שצריכה להבהיר כי אינך מסכימה שיתנהג כך. הן בדיבורים והן במעשים. תוכלי לשקף את תחושותיו למשל: " אתה כועס עכשיו, אבל אנחנו לא מרביצים". בדרך זו את נותנת ביטוי מילולי לרגשותיו ותחושה שאת מבינה שהוא כועס. או פשוט "אסור להרביץ" בקול ענייני וסמכותי. בנוסף ממש לעצור את המכה או הנשיכה כשהיא בדרך, ולספק אפשרויות אלטרנטיביות לביטוי כמו- לקפוץ, להשתולל באופן מבוקר, להכות בתוף, אך להבהיר כי בשום פנים ואופן לא להכות או לנשוך.