קהילת מיניות - שיח נשים

קראתי את 2 השרשורים בנושא בעקבות השאלה של נערה בת ה-16...

אני חייבת לומר שהזדהתי במידה מסויימת עם 2 הדעות - זו של אותה אישה צעירה בת 20 שקראה לא להקשיב למי שמנסה לשדל לא לקיים יחסים בגילצעיר ודעות של פלוספלוס ונטלי מאגף ה"זקנות הלא מודרניות שאני נוטה לשייך את עצמי לשם.

מצד אחד, אני מסכימה שעם יש אהבה (ואני חלילה לא מזלזלת באהבה בגיל 16) ויש רצון - אזי שאין כל רע בקיום יחסי מין בגיל כזה. אממה - צריך לקחת בחשבון את כל ההשלכות (ועכשיו גם אותי תתייגו כ"זקנה שמרנית" - ואכן, הייתי בת 16 לפני 13 (אמאל'ה!) שנה).

על אילו השלכות אני מדברת:

בראש ובראשונה נושא מחלות המין.

שנית - הריון לא רצוי. הרי ממזמן ידוע שאין אמצעי מניעה שהוא 100 אחוז (ויש לי חברה טובה שהפכה לאמא לידה על אף השימוש בקונדום ובפוסטינור בבוקר למחרת (בלל החשש שהקונדום דלף). תודה לאל אותה חברה הרתה לגבר אהוב, שהייתה נשוה לו, אבל...המקרה שלה רק מוכיח שאין 100 אחוז. מה גם שהיא קיבלה 2 דימומים בזמנם וגילתה שהיא בהריון רק בשבוע 13 (!!!). תארו לכם נערה בת 16 במצב כזה....

ולכן, צריך לקחת בחשבון שיש סיכוי (ואם משתמשים באמצעי מניה הסיכוי קטן, אך עדיין קיים) להריון. וצריך להיות מוכנים קבל החלטות משותפות. האם אותה נערה בשלה לזה בגיל 16 עם החבר שלה???

אם יורשה לי לחלוק מניסיוני האישי - אני בספק. אני גם התחלתי לקיים יחסי מין בסביבות הגיל הזה (17) ועכשיו, במבט אחורה, אני מבינה שאם חס וחלילה, הייתי נכנסת להריון - הרי שזו הייתה תראומה לכל החיים - ההתמודדות עם הצורך הזה בהפלה וכו'...

ודבר שלישי שרציתי לומר בנושא - בנות שונות מבנים. אנחנו נותנות להם להיכנס לגוף שלנו. תחשבו רגע על המילים האלה. להיכנס. לתוך. הגוף. לאילוץ הפיזיולוגי הזה שיש לנקבות יש השפעות פסיכולוגיות לא קטנות, בעיני. אחרי שהקשר הזוגי נגמר הזכרון הזה של הבן זוג לשעבר בתוך הגוף צורב. ולא נהנאה. והרי בגיל 16 רוב הפרידות הן לא פשוטות, טעונות. מדובר באהבות ראשונות. מישהו נפגע..אני זוכרת את עצמי בגיל כזה. כשנגמר קשר עם חבר (ואהבנו והכל היה נהדר) הרגשתי שאם לא הייתי מקיימת איתו יחסים הפרידה הייתה קלה לי יותר. אני מקווה שאתן מבינות מה שאני לא מצליחה לתאר במילים....

לסיכומו של דבר - עכשיו, כשאני בת 29, אמא לילדה (מסכימה ב100% עם כל מה שנכתב כאן על פרספקטיבות חדשות שמביאה עימה אמהות) אני הייתי אומרת לאותה נערה בת 16 - אם את לא מרגישה שזה בניגוד המוחלט לרצונך - תחכי עם זה קצת. אם הבעה הגופנית היא אובייקטיבית, כמו שכתבה לך לי ראובני, ברור שהיא עלולה לצוץ גם בגיל 20 וגם אז תצריך טיפול, אבל אם יש בכוחותייך "לנצל" את סיטואציה ולהמתין עוד קצת - אז כדאי, לדעתי הצנועה...

בכל מקרה בהצלחה...