קהילת הנקה

תודה על השיתוף מתוקה. ההורים שלי גרים במרחק שעה ורבע וכן יבואו אם צריך להוציא מהגן או לשמור, אני לא מבקשת הרבה אבל כשכן הם מתייצבים (שניהם עובדים במשרה מלאה, אבל אבי חוקר אז הוא גמיש בשעות). הם מגיעים כפעם בשבועיים לראות את הילדון. בחודשים האחרונים הם בונים בית וזה כנראה יותר מעניין מאיתנו, אז בין ההתרוצצויות הם משלימים שעת יונתן ותמיד לחוצים בזמן. כשהם פה - אז הם בהחלט עם יונתן וגם עם הכלים והכביסה. שמחים כשאנחנו נוחתים ואז ברור להם שהם מעסיקים את יונתן כמה שעות ביום.

הורי בעלי כבדים הרבה יותר, גרים שעה וחצי מכאן, אבל בשבילם זה 5 שעות (הורי גרים בחור אז רגילים לקפוץ 3 שעות ולחזור). עד לא מזמן בנו בית ואז לא היה עם מי לדבר (מוטיב חוזר אצלנו). עכשיו אין לנו חדר אצלם אז ממש לא בא לנו להגיע לשם ולישון בסלון (מפונקים, אני יודעת) והם מגיעים פעם בכמה חודשים אלינו. אנחנו כן מגיעים, וכשאנחנו מבקשים הם יותר מישמחו לשמור עליו (אם כי בדרך שלהם והחינוך שלנו קצת שונה ובעלי מתעצבן שהם לא מסוגלים לקפוץ, לרוץ ולהשתולל איתו). כשאנחנו שם ואין אורחים אחרים הם בהחלט מתייחסים אליו בסה"כ, הבעיה היא שזה פעם ב...

נשמע שאני קצת מפונקת ודורשת הרבה, אבל יש לי המון דוג' לניתוק שלהם. דוג' אחת - עברנו כבר מספיק תק' מבחנים והם בחיים לא הציעו לבוא ולעזור. כולו שבת אחת תקדישו ותסעו את זה, לא מבקשים כל יומיים.. הם כן הגיעו לכאן כדי לבנות ליונתן בית עץ מהמם וחמי עבד מאד קשה בשביל זה.

לגבי דודים - לבעלי 2 אחיות גדולות, אחת בקנדה (לילדים שלה היינו דודים למופת בזמנו), אחת עם 4 וכמעט 5 ילדים ואני לא מצפה ממנה לכלום, ואח אחד צעיר, מפונק ומנותק ("טוב שהוא יודע מי אני" בקול טרוניה. אנחנו מסבירים שאם ידבר איתו וישחק איתו, יונתן מאד ישמח לדעת מי הוא...).

לי 3 אחים קטנים (18+). שניים מאד הפתיעו אותי בניתוק שלהם. הם כ"כ התרגשו מההריון ומאז שנולד, כלום. אחותי הקטנה, משוש חיי, פשוט לא מגיבה אליו ביוזמתה, קטע מוזר לגמרי. אח אחד שלי כן משחק איתו כשאני מבקשת ואז הם חמודים ביחד, אבל אנחנו נפגשים פעם ב.

סיפור חיי...