קהילת הורות

שמי נטע, אני בת 24, דתייה, נשואה ואם לילדה בת שנה וחצי.

אני סיימתי ללמוד הוראת מדעים אך בינתיים איני מוצאת עבודה בתחום, ואני עובדת במשק בית. בעלי סטודנט להנדסת אלקטרוניקה, שנה ד' [שזה אומר פרוייקט ועבודות...]. לפרנסתנו, בעלי עובד כמאבטח בחברת שמירה ביישוב [אלון שבות, שם אנו גרים], והוא עובד בעיקר בלילות ובשבתות.

כבר חצי שנה, בערך, שהבת שלנו במעון, כל יום מ-7 עד 4. אני מקרבלת החזר ממשרד הרווחה - 700 ש"ח, ועוד 450 ש"ח מסבא של בעלי שזה מאוד חשוב לו. בכל אופן, אני לבד עם הילדה רק מארבע עד שמונה, בערך, שאז היא הולכת לישון. אבל גם בזמן המועט הזה אני מרגישה שממש קשה לי. אני אמא טובה ומשתדלת לנהוג איתה בכבוד ובסובלנות, אבל לפעמים אני אובדת עצות.

בעיקר שלושה דברים מפריעים לי איתה. אשמח לקבל עצות, למי שיש:

1. אלימות - היא מכה אותי לפעמים, וזה בשבילה כמו משחק. אני אומרת "לא", והיא פורצת בצחוק ארוך. לאחרונה, כבר אין לי כוח. אני נותנת לה מכה על היד. היא נפגעת מאוד ובוכה, ואני רואה שזה בכי של עלבון. נקרע לי הלב, אבל אני פשוט לא יודעת מה לעשות!

2. סף התסכול שלה מאוד נמוך - כל דבר שלא מסתדר, אפילו עגלה שהיא סוחבת עם בובה, והעגלה נופלת, היא בוכה ומתעצבנת.

3. שינה - לאחרונה, היא מתעוררת כמה פעמים בלילה, בוכה ורוצה ידיים. על הידיים הכל טוב ויפה, כשמחזירים למיטה, היא שוב בוכה.

בדרך כלל, בסוף אנחנו מגלים חולשה מול הבכי שלה והעייפות שלנו: אנחנו נותנים לה שתייה ממותקת למרות שאנו נגד זה (!), ולוקחים אותה למיטתנו, ו... אוף! למה אנו כל כך חלשים!

ולפעמים, כדי לפצות עצמנו על החולשה הזו, ולהראות לעצמנו שעדיין "אנחנו ההורים כאן", אנו מחליטים "לשים לזה קץ", ולתת לה לבכות במיטה עד שתירדם. אבל [אנחה], זה לא עסק. אוף! הלב שלי נקרע!!!

תודה, ולהתראות.

מקווה שגם לי יהיו עצות לתרום למישהי...