קהילת הורות

הי נטע!

קודם תירגעי. כולנו נתקלים בבעיות האלה במהלך גידול הילדים, וכולנו אובדי עצות עד שאנחנו מוצאים את הדרך הנכונה לנו להתמודדות.

כשהבת שלי הייתה תינוקת והייתה מנסה להכות אותי, הייתי מיד מורידה אותה מהידיים ואומרת בתקיפות (אבל לא בכעס) "אסור להרביץ! זה לא נעים". היא כמובן הייתה רוצה שוב על הידיים ובאמת הייתי מרימה אותה כעבור דקה. ואז היא הייתה בודקת שוב ומרביצה שוב ואני הייתי מורידה אותה ואומרת לה "אסור להרביץ, זה לא נעים". והייתי נותנת לה "להתבאס" קצת יותר זמן על הרצפה (נגיד דקה, כי אחר כך הם כבר לא זוכרים למה הם על הרצפה...) ותאמיני לי שתוך פחות משבוע פתרנו את הבעיה.

זה מה שעבד בשבילנו...

לגבי הלילות... אין סיבה להוציא אותה מהמיטה אם לא צריך להחליף או להאכיל...

כדי שהיא תבין שבלילה ישנים במיטה אתם צריכים להחליט שזה חשוב לכם, ולא להיכנע לה. כדאי לעשות את זה כמובן בהדרגה, ולא לעזוב אותה לנפשה בוכה וצורחת...

בהתחלה תגשו אליה ואל תוציאו מהמיטה, רק לשבת לידה, ללטף ולהרגיע. היא אולי תבכה הרבה זמן בהתחלה, משום שהיא יודעת שאם היא תבכה מספיק אז תיכנעו ותוציאו אותה אל המיטה שלכם.

כשהיא תבין שלא מוציאים אותה יותר, היא תרגע ברגע שתיכנסו ותשבו לידה.

אחר כך אפשר להקטין את המגע הלילי הזה בהדרגה: להיכנס אליה אבל לא ליצור מגע אלא רק לשבת לידה ולהחזיק לה יד. אחר כך, לא לגעת אלא רק להיכנס, לכסות, להגיד לילה טוב ולצאת וכו'.

אני מאמינה יותר בשיטות ההדרגתיות האלה כי הן קלות יותר ללב שלנו כהורים, אם כי הן לוקחות הרבה יותר זמן מהשיטות בהן אומרים לילד "עכשיו ישנים" ויוצאים מהחדר. ואז הוא נרגע לבד, בהתחלה תוך שעה (מתוך תשישות) ואחר כך הזמן מתקצר ובסוף הוא לומד...

אבל זה מורט עצבים, ותלוי מה מתאיםלך אישית...

מקווה שעזרתי